המלצות צופים

– אבנר, עם גיטרה ביד, בלי עכבות, מישיר מבט אל נבכי נפשו וחושף בפני הקהל חוויות מימי ילדותו ובגרותו באלוני-אבא, בבית רדוף זיכרונות הימים ההם. ברגישות רבה ובגילוי לב מצמרר הוא מספר, מנגן ושר את שנצרב בנפשו ובזיכרונו. התבוננתי בקהל וחשתי את ההתרגשות שעוטפת אותם. אחת מהן, מדריכת- פולין ותיקה, בת הדור השני, לחשה לי: "זה בדיוק מה שאני עברתי, איך שהוא מצליח לתרגם את התחושות והרגש למילים, מרטיט."
דליה בן-נון מורה להסטוריה בקציני ים עכו ומדריכה בפולין.

– אבנר, בדרך ציורית וחזקה העביר את הסיפור הקשה בסוג של הומור מרומז אשר איפשר לתלמידים לקבל בטבעיות את הסיפור, כולל התאורים הבוטים. לאורך המופע היתה תחושה של ציפייה להמשך הסיפור שנשזר בין השירים הנפלאים. אני ממליץ בחום להעביר את המופע גם לתלמידים לקראת או אחרי היציאה למסע לפולין ואף למבוגרים.
אבי אבירם מנהל בית ספר אורט רוגוזין מגדל העמק.

– "המופע שעשית על סיפור חייך בנוגע לשואה היה מצמרר, אני אישית בכיתי שם . העברת את המופע בהמון כאב וגרמת לכולנו גם להרגיש אותו. השירה שלך מדהימה. אמא שלי גם בכתה! מומלץ בחום שתמשיך עם הסיפור הזה גם הלאה עם שאר בתי הספר שירצו לטוס לפולין. פשוט אין מילים. נועה כליפי תלמידת יב'.

– היה לנו הכבוד לצפות במופע מרתק, מקורי ומרגש של אבנר, אורי ולאה במסגרת סיכום סמינר לתולדות פולין. בצורה אמינה, מרגשת, מעניינת, זורמת וקולחת מעבירה השלישיה את הסיפור מזווית ראיה של המספר, דור שני לניצולי שואה. בדרך רגישה ואמינה מסופרת השפעת ילדות ההורים ותקופת השואה על הילדות של הדור השני, אלו שנולדו אחרי. אבל למעשה חיו ביום יום את השלכותיה של השואה. הסיפור נוגע ללב ומשתף את הצופה. הסיפור המסופר דרך מלל, שירה ונגינה בשילוב אסטטי, מרגש ומשלים אחד את השני ויוצר רצף סיפורי מרתק וחוויתי. ממומלץ לכל אדם.
בתיה גלעד-מנהלת המרכז לתולדות פולין ויהודיה בבית לוחמי הגטאות.

– אני עדיין תחת רושם המופע, אחד החזקים והטובים שראיתי, היו לי הרבה דברים משותפים שנזכרתי תוך כדי המופע – גם הורי ניצולי השואה. אותם השירים אותם הסיפורים, חוויה מצמררת. תודה לכם על היוזמה, על האירגון ובכלל על הכל…
אוהבת שולה.

– אכן היה ערב מרגש ועוצמתי.
 מיהודית.

– לאבנר,אורי, לאה, המון תודה על ערב מרגש מאד, היה ממש ערב משמעותי, הסיפור האישי והמוסיקה החזירו אותנו לילדות שלנו וחיברו אותנו שוב לחוויות דומות לשלך, אבנר, מאחלים לכם הרבה הצלחה
מירי ויהודה.

– אבנר יקר, תודה על השיתוף ששיתפת אותנו בעולמך, אתה עשית זאת במעשה אומנות, שילוב של עובדות "יבשות", רגשות עמוקים מנקודות מבט שונות- שלך, של אחיך והוריך היקרים. בכלים שלך…מילים ומנגינה… הסיפור אמנם סיפור שלך, אך הוא סיפור של דור שלם שברוב המקרים לא מצא כוח ומילים לספר לדורות הבאים.

– אני הכרתי אותך כשפרצת מהענן השחור אל האור, בפריצה שלך הכנסת לחיי הוריך הרבה קרני אור..הייתי, המופע מרגש, מיוחד! יושבים, מקשיבים, נהנים מכל רגע ושוכחים בכלל היכן נמצאים, כי המופע לוקח אותך למחוזות רחוקים מאוד וכל אחד מוצא את החיבור שלו לנושא..

-40  שנה אחרי, ואת מגלה כמה מעט את יודעת הערב אחרי פגישה מרתקת (כמו תמיד) עם חברים מבית הספר (כפר גלים) ואבנר לבב, עם גיטרה ביד ברגישות רבה בגילוי לב מצמרר מספר, מנגן ושר- בגוף ראשון את שנצרב בזיכרון ילדותו    "סרט בשחור לבן" – דור שני מספר. חובה לכל ישראלי!!
חגית הראל – מפגש בוגרים כפר גלים.

המלצות מהופעה בקלוז' – רומניה

פרופסור פטר ברבוס

אבנר לבב –עין בוכה עין צוחקת – אומן יחיד בקלוז'- נפוקה שברומניה פורסם כי מתעתד להיות קונצרט של אבנר לבב. רובנו לא שמענו את שמו ולא ידענו מאום עליו. חלפו מספר שבועות וביום שבת אחד גשום, ב 9 ביולי 2016, נכנסתי למוזיאון האטנו גרפי שבטרנסילבניה, פגשתי אומן בעל חזות שליוה, לבוש בבגדים כהים, עם עגיל באוזן, שבשום פנים ואופן לא מסגירה את גילו (עבר את גיל 60). במבט ראשון אבנר ניראה כאחד מילדי דור הפרחים של שנות ה60, כאשר הצעירים חיפשו את החופש מעבר לגבולות הפוליטיים. כל הרואה אותו מתקשה להאמין שמשפחתו היא חלק מסיוט היסטורי של 6 מיליון יהודים שנרצחו בגלל רעיונות של אנשים חסרי הגיון. האורות כבו באולם ומעל 110 אנשים ישבו וציפו לראות רסיטל קלסי, אשר בו האמן שר והקהל מבין וסופג מכוח הדמיון והניסיון המוזיקלי שלו. כלום מזה לא קרה. על הבמה האומן אבנר לבב כבר לא "הצעיר המורד" שלחצתי את ידו בחום ובסקרנות בתחילת המופע. קצת נרגש אבנר פותח את המופע בקול עוצמתי וחם כאשר הוא מציג את תחילת סיפורו. על מסך בצד ימין של האולם מציגים את התרגום של הסיפור ברומנית. מאות עיניים כיוונו את תשומת ליבם לשם. בצד שמאל היה מסך אחר שעליו הוצגו, תמונות וסרטונים. אבנר מגולל את סיפורו כמו ילד שמספר בהתרגשות רגעים מחייו הפרטיים לחברו הטוב. אנחנו מסתכלים מרותקים והמוח חוזר לשנים ההם, לתקופת הפוגרום ביאשי ובבוקובינה בזמן מלחמת העולם השנייה. אנו שותפים בדמיוננו, יחד עם המשפחה של אבנר, לתשאול במשטרה ולאלימות שאנשים סבלו רק בגלל שהיו יהודים. ואם עוינות זו לא מספיקה, אפילו המשפחה של אביו בדמות סבתו של אבנר היא חלק מהפוגרום שנצרב בזיכרונו של אביו. הקהל מקשיב בשקט, אבוד בקהל של שנות הפוגרום ולא מצליח לשמור על אופטימיות. תפנית חדה בצורת מוזיקה קצבית עם וידאו ארט וויזואליות עשירה בצבע מהמסך השמאלי מניחה לרגע למסע לעבר, אבנר שר בקצב סוחף שיר כאב על הילדות שלו בצל הוריו. והסיפור ממשיך. קול חזק שבא כמו מהשואה מושך את תשומת ליבינו, על המסך שרה אישה, פנים עדינות וטובות מופיעות על המסך בצד שמאל. זאת אמה של אבנר. האישה שאהבה כל כך דברים פשוטים כמו עוגת קרמשנית, – בזמן המלחמה הגוף לא קיבל, לא מסוגלת הייתה לעכל אותה בגלל חוסר במזון במשך ימים שלמים. אנו מביטים בה ומברכים אותה בברכת אלוהים. ברוך השם שהיא הצליחה לשרוד. תוך זמן קצר, מאותו המסך מופיע גם אבא של אבנר. גם הוא שר. והסיפור ממשיך. הקהל מגיע לעוצמות רגשיות מאוד גבוהות כמו אינו יכול להכיל עוד ואז אבנר בהתבוננות רגשית עמוקה חותם את המופע בתהייה שאין ולא יהיה לה תשובה. אינני יודע כמה זמן עבר, אולי שעה, אולי שעתיים, הזמן עצר מלכת כאשר הקשבנו לאבנר. אני מביט באולם ורואה עצב וחמלה על פני הנוכחים. אבנר הצליח להעביר לנו סיפור קשה וכואב בצורה עדינה ונוגעת. אבנר ידע להעביר אותו בצורה שונה, לאורך כל המופע מרגישים מתחת לפני השטח שהוא מצא מקום גם לתקווה. המופע הסתיים. אני מביט באומן אבנר לבב ואני יודע שהוא יחיד ומיוחד. קשה לשכוח אותו, קשה לשכוח את המופע, שאני בטוח שכל אדם ירצה לראות שוב. מחכים לך שתחזור שוב אבנר לבב.

אנדריאה – עיתונאית ברדיו קלוז', רומניה

היה לי את הכבוד להיות נוכחת ב9/7/2016 במופע של האמן אבנר לבב שהתקיים במוזיאון האטנו גראפי בקלוז' נפוקה. "מסר שכולו תיקווה" הוא המוטו של המופע. המוסיקה והמילים העבירו את הקהל במסע של ריגושים שמלווים אותנו הקהל בכל פעם שאנו שומעים סיפורים על השואה. סיפורים של חיים שנקטעו על ידי הזוועות שעברו ניצולי השואה והשפעותיהן על חייהם אחרי המלחמה ועל הדור השני שקם אחריהם. המילים והמוסיקה שליוותה אותם מלאים ברגישותו של האמן. התמונות שהשתקפו על המסך היו של פנים שאינם עמנו עוד, וצבעו תמונה מלאה בסבל ועצבות. קהל רב נכח באולם. אירועים כגון מופע זה אינם נשכחים בקלות ולא נותנים לנו לשכוח את שקרה לאוכלוסיה היהודית בשואה. אנחנו צריכים תמיד לזכור ולחיות עם התקווה שכאלה זוועות לא יחזרו לעולם. אני מקווה שמופע זה יתקיים בכמה שיותר ערים ברומניה ואפילו שוב בקלוז' בסתיו. בכבוד רב,

פרופסור טאודור מנהל המוזאון האתנו גרפי בקלוז‘ נפוקה שארח אותי ונתן לי את הבמה למופע שלי"מסביב גן עדן" כתב חוות דעת על המופע.

Dear Mr Shenker, Dear Friends, I am very glad I had the opportunity to host at the Transylvanian Museum of Ethnography the exceptional recital of Avner Levav. Our museum is defined as a multicultural institution, and this kind of meaningful events will always have their place in our spaces. All the participants at the recital were impressed by its quality and by its message. Please accept once again all my thanks for the opportunity that we've given to host this event. I also send in attachment a text in Romanian. If you think that there are any other things to be added, please let me know. Best wishes, Tudor Salagean